<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימן צ"ח</h1>
<h2>דף קכה:</h2>
סוכה [ט"ז ע"א]. רוב מטות של עניים כך הן עשויות, [קצרה] לקצה האחד כמו שפרש"י וכן לקצה השני, ושתי ארוכות מן הקצה אל הקצה, האחד מזה והאחד מזה. ולא היו מסורגות רובן, אלא החבלים היו מסורגות בין היתידות כמו ששנינו סריגי חלונות וחבלי המטה (שסידקן) וכו' בהעור והרוטב [חולין קכ"ה ע"ב]. לר' אליעזר מטמאת חבילה ומטהרת חבילה. ושתי חבילות יש במטתן, קצרה ושתי כרעיים מצד אחד וארוכה חבילה האחת, וכן השנית. (וחבית) [ומטות] בשתי חבילות היה מצוי להם, לפיכך מטמאת כל חבילה בפני עצמה ומטהרת חבילה, אע"פ שפעמים משתמשים בארוכה ושתי כרעיים ואין קצרה עמהם, ולא חייצא לקצרה אפי' לכשינטל (והנח) [מן ה]חבילה, דהשתא מיהא שפיר טבלה כדאמרינן [כלים פ"ח מ"ט] גבי מטה שגנבוה לסטים חצייה שהיא טהורה, ולא בענין חבילה גנבוה, וקתני התם החזירוה הגנבים מטמאת מכאן ולהבא דהא כבר טיהרה. אבל לר' אליעזר אינה מטמאה אברים דסמיכת גודא לאו עיקר מלאכה היא. וחכמים אומרים מטה מטמאת אברים ומטהרת אברים, דדרך מלאכתה במסמך אגודא כדמפרש תלמודא ומטהרת אברים כיון (דדירכא) [דאורחיה] למישלף קצתה איגלאי מילתא דחייצי קצרה במקום שנכנסה במקום חבור הכרעיים כזה כמו שציירתי. וצריך היה לפרק המטה בשעת טבילה כדתנן התם בפ' י"ח דכלים, המפרק את המטה כדי להטבילה, והיינו דתני בברייתא [תוספתא כלים בבא מציעא פ"ח] כיצד כרעה שפירשה עם הקצרה ועם הארוכה הרי זה חבור נטמא זה נטמא זה והזה על זה הזה על זה ואינו חוצץ דהכי אורחיה דברי ר' אליעזר וחכ"א אינו חבור דאורחה לפרקן שלא בשעת מלאכתן נטמא זה לא נטמא זה הזה על זה לא הזה על זה וחוצץ דאורחה למשלפה. וכרעה דברייתא כך הוא, שתי כרעיים מצד אחד והקצרה והארוכה עמה דהיינו חצי מטה חבילה אחת. והא דתנן בשפודין או בארוכות המטה [סוכה ט"ו ע"א] מוכיח דדומיא דשפודין הוי אורחא להיות נשמטת הארוכה ושתי כרעיים בלא הקצרה, שאם תשאר הקצרה איך תהיה הארוכה משמשת, הלא ראשה של צר הקצרה גבוה והאחד נמוך. ומקורה שנשברה (שאין) סומכין בארוכות המטה [שבת קנ"א ע"ב] ומהמקרה סוכתו בשפודין אתה למד דרך שתשמיש מטותיהן מפורקות. ורב האי פירש בקצרה ושתי כרעיים ובארוכה ושתי כרעיים סומכין בכותל ויושבין עליהן בגובה וטווה חבלים, והטווה חבלים צריך לישב במקום גבוה. ומשדי אשלי כמו דשדתיה דומה בת דומה [גיטין ס"ט ע"ב].
